הלנצח נאכל חרב?

ברוב ראיונותיו האחרונים דיבר חיים גורי מגדולי משוררינו שנפטר, על הפחד מהניתק בינינו ומאוצרות הרוח שבנו.
שורות שכתב, ואיפה אנחנו?
”ונזכור את כולם את יפי הבלורית והתואר"
70 שנה למדינת ישראל והנעורים היפים מחוברים לזיכרון מלחמה.
"כי רעות שכזאת לעולם ,לא תיתן את ליבנו לשכוח"
70 שנה למדינת ישראל  והרעות שהכי בינינו,היא רק בשעת מלחמה.
"כי רעים שנפלו על חרבם, את חייך הותירו לזכר" .
70 שנה למדינת ישראל וחיינו הם בזכות "נופלים ההולכים ראשונה".
האם אי אפשר אחרת?
אנחנו חזרנו לארץ ישראל בזכות אבות בשביל לבנות ולהיבנות בה.ואם אנחנו נלחמים, זה סימן בשבילנו שאנחנו לא בונים.
מה לא בונים?
לא בונים חברה!
חברה-  שבה, " כול ישראל חברים" זה היחד שבינינו ולא קמפיין של אגד.
חברה- שהכוח שמחבר אותה הוא כוח "ערבות" אנושית, ולא בנקאית.
חברה- שלדאגה לזולת המחליפה את הדאגה לעצמי קוראים בפשטות "ואהבת לרעך כמוך".
חברה- ששירת הזהר שלה היא – "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".
למה דווקא אנחנו?
בגלל שישראל הם היחידים שמסוגלים לממש את שיטתה של חכמת הקבלה לבניית חברה אנושית ועולמית חדשה.
בגלל שישראל עשתה זאת כבר בעבר, ומורשת זו נמשחת בה עד היום.
בגלל שהעולם רוצה ולא יכול, ולכן דורש מאיתנו לממש, וללמד גם אותו.
מה זה ייתן לנו?
זה ייתן- קשרים נכונים בינינו הנותנים לנו חיים חדשים ומטרה להנחילם לעולם כולו.
זה ייתן- הבנה מה העולם מצפה מאיתנו,ועל זה הוא יישא אותנו על כפיים לירושלים הבנויה.
זה ייתן- שאם נמשיך להיות קשי עורף, נוביל עצמנו כעכברים אחרי החלילן מהמלין……….
הלנצח נאכל חרב?  זה תלוי רק בנו!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *